10 דברים עליי

חודש וחצי אחרי הפוסט של 1 באפריל, בו סיפרתי לכם דברים עליי, שלא ממש היו נכונים, ובעקבות פינת השראת הכתיבה של יונית צוק, אני מגישה לכם את 10 הדברים שלא ידעתם עליי.

בגדול, אני אדם מאוד פתוח שמשתף בקלות, והמון אנשים יודעים עליי המון דברים, אז זה דרש ממני פשפוש רציני בנבכי הזיכרון בכדי להעלות את הפוסט הזה. אבל יאללה, אתגר :)

1. ואם בזיכרון עסקינן, אז יש לי זיכרון מעולה. פרצופים, מספרים, תאריכים. ערימות של נתונים מיותרים מאוכסנים אצלי בהארד דיסק. מספרי טלפון ישנים, תאריכי לידה של מלא אנשים שאין לי כבר קשר איתם, פנים של אנשים שהיו איתי בגן נחמה (ואפילו עם אחותי הקטנה). הסיבה היחידה שהפסקתי לפנות לאנשים ברחוב ולהגיד להם "היי זוכר אותי מחוג קרמיקה, היינו בכיתה ג?", היא שבעלי הסביר לי שרוב האנשים לא זוכרים את מה שאני זוכרת, ושאני סתם עושה בושות.

2. אני חולת במבה. אבל ברמות קשות. ברמה שבהריון הראשון שלי, הייתי אוכלת שקית גדולה של במבה (או 2) בתור ארוחת צהריים. הפסקתי אחרי שהבנתי שזה חסר אחריות לדלג על ארוחה בהריון, אז אכלתי גם ארוחת צהריים וגם במבה.

3. כשהייתי ילדה היו לי המוווןןןן פחדים ודמיון מפותח. השילוב של שניהם היה מממ... בואו נגיד שהוא לא עשה לי חיים קלים. אני זוכרת שראיתי את הסרט המצויר על ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, וכשראיתי שרשום בתחילת הסרט, "סרט בהנפשה", הייתי בטוחה שצפייה בסרט תעשה לי מחלת נפש. מיותר לציין שלא ידעתי מה זה מחלת נפש, אבל זה מאוד הפחיד אותי.

4. אחד הדברים השנואים עליי במטלות הבית הוא ניקוי אבק. אין לי מה להוסיף על זה.

5. אחד הדברים האהובים עליי במטלות הבית הוא קיפול כביסה. אני מקפלת 2 מכונות בעשר דקות, הודות לכמה חודשי עבודה בפוקס לפני הצבא. מוכנה לקפל לכם כביסה אם תעשו לי אבק :)

6. את בעלי הכרתי כשעבדתי בבלגיה אחרי הצבא, ידעתי שהוא מסיים את תפקידו וחוזר לארץ בקרוב וחשתי דחף חזק לחזור גם כן. כשחזרנו לארץ התחלנו לצאת, וחודש אחרי אמרתי לחברה שהוא יהיה בעלי. 3 שנים אחר כך התחתנו.

7. ריצ'רצ'ים עושים לי צמרמורת, כמו גם בדים מחוספסים ומרקמים גסים. בטקסי בית הספר, כשהיינו יושבים על רצפת המגרש וילדים היו חורטים עליה עם אבנים, זה היה עינוי עבורי. עד היום אני לא סוגרת את הריצ'רץ' בתיק שלי ומסתובבת עם תיק פתוח.

8. כשהייתי בצבא, לילה אחד, כשנשארתי מיוזמתי לישון בבסיס, חברתי הטובה ואני, אכלנו בטעות פסטה שבושלה בסיליט (שאני אשפשף?! מה פתאום!). פשוט לא ידענו שתכולת הקומקום איננה מים... סיימנו את הלילה בבית חולים ברזילי, מסטולות מעט (סתם השפעה של הסיטואציה על שתי נערות בנות 19). כעבור כשעתיים שוחררנו לבסיס, ולמעט הסתלבטויות קלות מצד החיילים והמפקדים, הסיפור הסתיים די מהר ובקלות.

9. את הסיגריה הראשונה שלי עישנתי בגיל 12 עם בת של חברת ילדות של אמא שלי. (לא לדאוג, הסיגריה הבאה הייתה כמה שנים מאוחר יותר). לאחר כמה שנים, גיליתי שאמא שלי עישנה את הסיגריה הראשונה (והיחידה) שלה, עם אותה חברת ילדות. 10. כמעט אף פעם לא הכנתי שיעורי בית, לא בבית ספר יסודי, לא בתיכון, אפילו לא באוניברסיטה. היו לי ציונים סבירים ומעלה ולכן זה לא הפריע לי. היום בעקבות אבחונים בתוך המשפחה שלי, אני מבינה שאולי אולי יש לי הפרעת קשב ובטוחה שיום אחד גם אעבור אבחון. יום אחד... אולי... אם מישהו יקבע לי תור :)